אתה עושה הכל כמו שצריך – מתפלל, מקיים מצוות, שומר על ההלכה ולומד תורה. אבל משהו חסר. יש חלל בפנים שלא מתמלא. כל הפעולות נעשות טכנית – אבל איפה הרגש? איפה החיות? איפה התענוג?

בטוח שהשם יתברך הוא טוב, ודאי שהוא ינהיג לטובה, וכאשר נמצאים תחת השגחתו – השגחה פרטית -של השם יתברך, אין ממה להבהל, וכפי שדוד המלך אומר בתהלים, לא אירא רע כי אתה עמדי, וה׳אתה עמדי׳ הוא אצל כל יהודי.

הלחץ על מצרים מתקרב לנקודת ההכרעה. עוד שלוש מכות מונחתות על המצרים, ולאחר המכה העשירית, בכורות, פרעה נכנע ומשחרר את בני-ישראל. בהמשך פרשה: הציווי שניתן לבני-ישראל להקריב את קרבן הפסח..

משה. האיש שגאל את ישראל ממצרים, הנהיגם במדבר, ונתן להם התורה. במה היא גדלותו של מנהיג?

האמונה היהודית מאפשרת לנו להביט במציאות הנוכחית בעיניים אחרות. נקודת מבט הצובעת את החלל שבו אנו שרויים בצבע אופטימי ומלא תקווה

אם רשע כמו פרעה, יכול לחזור בתשובה, גם אחרי שהקב"ה הכביד את לבו, תחשבו על יהודי שהוא "חלק א-לוה ממעל ממש", שתמיד, אבל תמיד, יש לו סיכוי. סיכוי טוב! גם כאלו שהנביא אומר עליהם "ואתה הסיבות ליבם אחורנית", אדם כזה שהקב"ה "סובב" לו את הלב, גם הוא, אם יתאמץ, יכול לשנות את הגזירה. איזו בשורה מעודדת יש לנו כאן!

הרבי לימד אותנו שכל אחד מאתנו הוא "מנהיג" בביתו, בעבודתו, בשכונתו ובכל מקום בו הוא נמצא כמבואר בתורת החסידות שלכל אחד ואחת מאיתנו יש ״ניצוץ מנשמתו של משה רבינו״, במילים פשוטות יש לנו כישורי הנהגה מיוחדים, קיבלנו את זה בגנים מהמנהיג הגדול מכולם ׳משה׳ עליו אנו קוראים בפרשיות השבוע בימים אלו.

מאמר החסידות האחרון של הרבי יוסף יצחק זצ"ל – שהפך לצוואת חיים – מאתגר אותנו לגלות את ה'גן' שבתוך העולם. לא להיבהל מהקשיים ומהרוע, אלא להוביל את העולם לתכליתו ולייעודו, כפי שקבע לו הקב"ה.