…אם בימים כסדרם כשהעולם כמנהגו נוהג, ענין התורה והמצוה חיוני הוא ל[אדם ה]פרט[י] וכן ל[ציבור] הכלל של עמנו בני ישראל, על אחת כמה וכמה בשעת הפרעות בסדר החיים ופשיטא כשההפרעות הן עיקריות ומשפיעות על עצם בעיית הקיום.
ואופייניות הן הוראות תורתנו*, אשר בצבא בעת מלחמה:
א) אין על אנשי הצבא להתענות אפילו לא בתור תפלה לנצחון המלחמה – כיון שזהו מחליש כח הגוף שעל ידו מתנהלת המלחמה, (אבל במקום זה: בעת מלחמה מקבלים על עצמם תענית להתענות לאחרי הנצחון והשלום).
ב) צריך להוסיף קדושה במחנה הצבא, וגם שלא בעת מלחמה, נוסף על הנוהג בחיים הרגילים. במלים אחרות, אשר מצב של חירו[ם] דורש הוספה וזהירות יתרה בשמירת תורת חיים, שניתנה לנו על ידי ה' איש מלחמה ה׳ שמו, ובזה תלוי הנצחון של המלחמה אפילו במלחמה כזו אשר גם על פי תורה נזקקים לחיל ולכח ולרכב…
…בעת מלחמה ובמחנה צבא בכלל – ההכרח בתוכחת מוסר גדול יותר [מבזמן שגרה] . .תוכחת מוסר והוראת דרך חיים – שענינה [תיקון ושיפור] ההוה והעתיד [ולא עיסוק בעוונות העבר].
ובנוגע לצבא – הרי הנקודה היסודית של הנהגת מלחמה והנהגת צבא בכלל, היא נקודת הקבלת עול ומשמעת מוחלטת של הקטן כלפי הגדול ושל הנמצא למטה לגבי הנמצא למעלה ממנו, משמעת שאינה נובעת מדיון קודם עד שמבין הפקודה והענין בשכלו הוא, אלא דוקא משמעת שיסודה הקדמת נעשה לנשמע. ובודאי לדכוותיה אין צורך בביאור נוסף על דבר הנמשל.
*ראה שו"ע או"ח סו"ס תקע"א רמב"ם הל' מלכים ס[פ]"ו וספ״ז. ירושלמי שבת פ"ב ה"ו. ובס' החינוך מצוה תקס"ו: נפשות של ישראל דבקות בשכינה לעולם וכש"כ במחנה כו'.
מקור: אגרות קודש חי"ד ע' רל-רלא
מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת