ם תום המלחמה הגיעה הרבנית חנה לפריז, שם פגש אותה בנה בפעם הראשונה אחרי עשרות שנים. הם הפליגו יחד באנייה והגיעו לחופי ארצות הברית ב-1947. אז נפתח פרק חדש בחיי הרבנית חנה, לצד בנה הגדול. שלוש שנים לאחר שהגיעה לניו-יורק, נפטר האדמו"ר הקודם מלובביץ', ובנה הבכור החל למלא את מקומו כמנהיג חסידות חב"ד.
הרבי קבע את מקום מגוריה של אימו ברחוב פרזידנט, לא הרחק מביתו שלו. מדי יום ביומו, בימי שבת כבימי חול, היה הרבי מבקר אצל אימו, שואל בשלומה ומוזג לה כוס תה. למרות סדר יומו העמוס, כאשר כל דקה יקרה מפז, בכל יום כיבד את אימו בביקורו. בתקופה הראשונה לבואה של הרבנית חנה לניו-יורק, היה הרבי יושב עם אימו על הספסל בגינת הבית ומשוחח איתה בזמן איכות שהסב לה נחת רבה, למרות הדיסוננס שחשה: "ככל שהוא נעשה טרוד יותר ונוטל על כתפיו אחריות רבה יותר, ליבי אינו מניח לי ליטול מזמנו. אך מלבדו – אין לי אף אחד", העידה.
הרבנית רוותה נחת גדולה כשראתה את המהפכה שחולל בנה בחיים היהודיים בארה"ב וברחבי העולם. היא הגיעה לא פעם להתוועדויות שערך, וכמו "יידישע מאמע" אמיתית, לא הסתירה את גאוותה על מעשי בנה: "עליי לציין את העונג שזכיתי לו אמש, כששמעתי את בני נושא דברים בפני ציבור של כמה וכמה מאות אנשים. החלק שאותו הבנתי עשה עליי רושם רב בתוכנו העשיר. נעם לי לראות את המספר הרב של צעירים שנכח בהתוועדות, ואת ההתעניינות הרבה שהם מפגינים ביחס לכל העניינים השייכים לבני. ראיתי כיצד הם מביטים בו באהבה שכזו, שלא ניתן לתארה במילים. המשתתפים היו מכל מיני חוגים: לא-חסידים וחסידים, פולנים וליטאים, זקנים וצעירים, חופשיים ואורתודוכסים, וכך גם הנשים. ייתן לו ה' יתברך בריאות והצלחה, כדי שיוכל לעשות את עבודתו ולהוציא אל הפועל את משאלות ליבו, ללא הפרעות ומתוך מנוחת הגוף ומנוחת הנפש".
כדי שלא נחשוד בה בחוסר אובייקטיביות, היא מיהרה בכתביה להסביר: "אני מכירה אותו היטב, ואינני יודעת אם היה אי פעם 'רבי' כזה כמותו: לדעת כל כך הרבה מהעולם, ובד בבד להיות תלמיד חכם גדול. לדעת שבעולם נושבת סכנה גדולה ליהדות, ולתת בו בזמן את התשובה האמיתית לבעיות אלו. וזאת, לא משום שהוא בני ואני אימו ועלול להיווצר הרושם שאני מתגאה בו".
הרבנית ידעה להעריך את מסירותו של בנה ואת כיבוד האם שלו. על הפגישות היומיות עימו כתבה כי "הוא עושה את חיי טובים הרבה יותר, וגורם לי להרגיש טוב יותר. החדר שבו אני מתגוררת עתה אינו גדול כלל, אך, משום-מה, בזמן שהוא נמצא כאן – נראה לי החדר גדול יותר. דברים רבים הגורמים לי אי-נעימות – איני מרגישה אותם כלל באותה שעה. אני חיה בכוח ביקוריו – בכוח מסירותו האצילית ורוממותו הרוחנית – עד לביקור הבא. יש לי ממנו, תודה לא-ל, רוב נחת. הוא אדם גדול באמת, בעל נשמה טהורה. הוא עושה למעני רבות, ובעיניי זוהי זכות שאני זוכה לה לאחר הצרות שעברו עליי".
שים שהכירו אותה באופן אישי מספרות שהייתה אישיות נדירה. אף על פי שסבלה שנים רבות, אצרה את כאבה ושידרה שמחת חיים. בכל שנה היה הרבי מקיים התוועדות ביום השנה לפטירתה, ומעורר את הציבור לשלוש המצוות שקשורות לנשות ובנות ישראל ורמוזים בשמה: חלה, נידה, והדלקת הנר. בנות רבות קרויות 'חנה' על שמה, והוקמו מוסדות רבים לזכרה.
בימים אלו נערך בניו-יורק כינוס השליחים העולמי של חב"ד, עם למעלה מ-5,100 שליחים מיותר ממאה מדינות. ביום שישי האחרון עלו כולם עלו להתפלל על ציון קברו של הרבי, והביאו איתם אלפי פתקים לברכה עם שמות חברי קהילותיהם. רגע אחרי שיצאו ממתחם הציון, הם עברו לעוד כמה רגעים ליד ציון קבר אימו של הרבי, שספק אם אפילו היא דמיינה את ממדי המהפכה שיוביל בנה. שם קראו השליחים פרק תהילים, ובעיקר אמרו תודה.