תארו לכם שהייתם משקיעים שעת עבודה ובתמורה לכך מקבלים עליה שכר ששווה למאה מליון שעות? נראה לכם מופרך, נכון?
אבל זה מה שקורה בפרשת השבוע. מרים הנביאה יושבת לשיחה עם – ציפורה, אשתו של משה רבנו, והן מדברות על החדשות המסעירות – אלדד ומידד התחילו להתנבא. בתגובה, ציפורה פולטת משפט ואומרת "אוי, מסכנות הנשים של אלדד ומידד, עכשיו כשהם נביאים, בטח יעזבו אותן כמו שבעלי משה עזב אותי". כך היא מגלה את הסוד המשפחתי הכמוס.
מרים נדהמת מהתגלית. היא מכנסת את וועדת האתיקה המשפחתית ופונה לאחיה אהרון ושואלת "איך יתכן שאחינו משה עזב את אשתו"?
כאן הקב"ה מיד מתערב, מתגלה אליהם ומסביר שמשה שונה מכולם וקיבל הוראה מהקב"ה בכבודו ובעצמו לעזוב את אשתו. כעונש על דיבור לשון הרע על משה, מרים מקבלת בצרעת, ונאלצת לצאת מחוץ למחנה למשך שבוע ימים. וכאן קורה דבר חריג – העם כולו ממתין למרים במשך שבוע ימים, עד שתתרפא.
במה זכתה שיחכו לה? מה פתאום בזמן שלכאורה מרצה עונש על מעשה לא ראוי, מקבלת כבוד כל כך גדול? הסיבה היא שזה היה השכר שלה על שעמדה ושמרה על משה בתיבה כשאמא שלהם יוכבד שמה אותו ביאור.
חישוב פשוט מעלה כי בשבוע יש 168 שעות (24 כפול 7), ואם מכפילים 168 כפול 600,000 איש – התוצאה היא מאה מיליון ושמונה מאות אלף שעות (100,800,000). כלומר, על שעה אחת שהיא המתינה למשה – זכתה בתמורה לכבוד עצום של למעלה ממאה מיליון שעות המתנה.
את הסיפור של מרים אנו מזכירים בכל יום, בשש זכירות, ואומרים 'זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים". אנחנו יודעים שהתורה הרי כל כך משתדלת לדבר בלשון חיובית אפילו על בהמות טמאות (שאינן טהורות…), למה צריך להזכיר ולזכור כל יום שמרים נכשלה בלשון הרע ואת העונש שקיבלה, דבר שהוא שלילי כל כך? ולהיפך – אם המעשה כל כך שלילי – איך ייתכן שבדיוק באותו זמן היא מקבלת כבוד כל כך חיובי וגדול?
התשובה היא – נכון אמנם שעוון לשון הרע הוא גנאי, אבל בתוך הגנאי הזה למרים טמון שבח גדול. מרים לא הייתה עוד אישה סתמית רכלנית מהשוק. היא היחידה בתורה שהשם נביא מיוחס לה (ותקח מרים הנביאה את התוף). מרים הייתה אחת מהמיילדות שסירבו לדרישת פרעה לצמצם את הילודה בעם ישראל וגרמה לכך שאביה עמרם יחזור ליוכבד וכתוצאה מכך נולד משה רבנו – מושיען של ישראל. הדאגה הזו להמשך הילודה, היא הסיבה שמרים נרעדה כל כך מהמחשבה על כך שההיסטוריה המשפחתית חוזרת ומשה נוהג כאביו שפרש מאשתו ומונע את אותו עניין שבזכותו הוא עצמו בא לעולם. זה כל כך נגע לה בנפש עד שלא יכלה להתאפק ודיברה על כך עם אהרן.
הטעות של מרים הייתה שלא דיברה עם משה ישירות ועל כך נענשה, אבל עצם המעשה נעשה כדי לתקן ולא כדי "ללכלך" על משה רבנו. מה שהיא לא ידעה הייתה העובדה שדווקא במקרה הזה הורה הקב"ה באופן חריג ויוצא מן הכלל למשה רבנו לפרוש מאשתו, אבל בכוונה שלה היא השבח הגדול ביותר.
נסיים בסיפור: ביום כיפור אחד, בית הכנסת מלא במתפללים הבחין לפתע הרב שמחוץ לבית הכנסת עומד יהודי ולא נכנס פנימה. לבקשת הרב להצטרף לתפילה ענה היהודי: "יש לי 6 מליון סיבות למה אני לא נכנס פנימה". ענה לו הרב: אם לא תכנס עכשיו, זה יהיה הניצחון ה-6 מליון ואחת של הנאצים".
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, מפרעה ועד היום ממש. בכל יום ויום אנחנו חייבים לזכור את הסיפור של מרים וללמוד מכך – מצב בו נמנעים מלהביא ילדים לעולם הוא אסון והוא הניצחון ה-6 מליון ואחת של אויבינו. אסור לנו בשום אופן להימנע מהבאת ילדים לעולם.
חז"ל אומרים לנו שהבאת הילדים לעולם מזרזת את הבאת הגאולה. כאשר ירדו כל הנשמות שבאוצר הנשמות שלמטה במהרה בימינו, תגיע מיד הגאולה.
שבת שלום!