שבע או שמונה?

המספר שבע מייצג את שלמותם של ענייני הבריאה. העולם נברא בשישה ימים, ואחריהם בא היום השביעי, שסוגר את המעגל. נמצא אפוא שהמספר שבע משמעותו – שלמותה של הבריאה. לעומת זאת, שמיני פירושו – למעלה מהבריאה. מספר זה מייצג את הכוח האלוקי שלמעלה מענייני הבריאה - למשמעות כל פרטי פרשת שמיני

כל דבר בתורה מדוייק בתכלית, ובכלל זה גם שמות הפרשיות. שמה של פרשה מבטא את תוכנה ומהותה. על-פי זה נדרש ביאור על הקשר בין שמה של פרשתנו – שמיני – ובין העניינים הנידונים בה, כמו פירוט הבהמות, החיות, העופות והדגים המותרים והאסורים באכילה.

בפשטות, הפסוק "ויהי ביום השמיני" בא בהמשך למסופר בסוף הפרשה הקודמת, על שבעת ימי המילואים, שבהם חנכו את המשכן; ואז בא בתחילת פרשתנו תיאור האירועים שאירעו ביום השמיני. לפי זה יש ל'שמיני' קשר בולט יותר לשבעת ימי המילואים, שבסוף הפרשה הקודמת, מלפירוט בעלי-החיים האסורים באכילה, שבפרשתנו. אולם מכיוון ששמה של כל הפרשה הוא שמיני, עלינו לומר ששם זה דווקא מבטא את מהותה ועניינה.

שבע ושמונה

ידוע שהמספר שבע מייצג את שלמותם של ענייני הבריאה. העולם נברא בשישה ימים, ואחריהם בא היום השביעי, שסוגר את המעגל. נמצא אפוא שהמספר שבע משמעותו – שלמותה של הבריאה, כפי שהיא כוללת גם את הקדושה האלוקית המתלבשת בבריאה (כשם שיום השבת נכלל בתוך השבוע).

לעומת זאת, שמיני פירושו – למעלה מהבריאה. מספר זה מייצג את הכוח האלוקי שלמעלה מענייני הבריאה, ואפילו למעלה מהקדושה האלוקית המתלבשת בבריאה. שמיני מכוון אפוא לאור האלוקי שלמעלה לגמרי מכל גדרי הבריאה.

התחברות עם הבריאה

מנגד, עצם המושג שמיני מורה על קשר עם השבע שלפניו, שהרי כל עניינו של שמיני שהוא בא לאחר השבע שקדמו לו. מכאן ששמיני מייצג בכל-זאת את הקשר והזיקה של האור האלוקי שלמעלה לחלוטין מענייני הבריאה – עם הבריאה.

וזו בעצם משמעותו של המושג שמיני – שהקדושה האלוקית, שלמעלה לגמרי מכל ענייני הבריאה, תרד אל תוך הבריאה ותחדור לתוכה. שלא תישאר דרגה עילאית שאין לה קשר עם הבריאה, אלא שתתחבר עם הבריאה ותתמזג עמה.

כינור של שמונה נימין

זו הנקודה המחברת את כל העניינים המסופרים בפרשתנו. ביום השמיני ירדה השכינה למטה, לתוך המשכן. הקב"ה, שמובדל לגמרי מהבריאה, ירד למטה ושכן במשכן הגשמי שבנו בני-ישראל. זה דבר חדש לגמרי, שאינו שייך לשבעת ימי המילואים, המתוארים בפרשה הקודמת, אלא למציאות עליונה שנתחדשה בפרשתנו.

זו גם המשמעות העמוקה של דיני הבהמות והחיות הכשרות והאסורות – אף-על-פי שמדובר בעולם גשמי, שמעלים ומסתיר את האמת האלוקית, עד שיכולות להיות בו חיות ובהמות טמאות, בכל-זאת מתגלה בו הציווי האלוקי "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", ובכך נעשה זיכוך של העולם ושל עם-ישראל. על-ידי כך דווקא מתגלה בעולם הדרגה העליונה של 'שמיני', ושלמותה תהיה בימות המשיח, בכינור של 'שמונה נימין', במהרה בימינו.

 (מבוסס על שיחת הרבי מליובאוויטש)

content_editor

השאירו תגובה