חיילי ניקולאי בתפילת נעילה

"רבונו של עולם , נבקש נחת מבנים? - הרי בנים אין לנו! נבקש אריכות ימים? - הרי חיינו אינם חיים! נבקש פרנסה? - את כדי מחייתנו אנו מקבלים בקסרקטון!

בזמן הקיסר ניקולאי הראשון, ברוסיא, גזר אז הצאר גזירה כי על כל היהודים להמציא מספר מסויים של חיילים לצבא, פקידי הצאר היו חוטפים אז ילדים בגיל שבע, שמונה ומעלה : את הילדים היו חוטפים מיד אמותיהם או ב"חדר" ומנעוריהם היו מחנכים אותם לחיי צבא. ילדים אלו נקראו "קנטוניסטים" והגלו אותם במקומות המרוחקים ברחבי רוסיה. מקום שיהיו מרוחקים מכל מגע עם יהודים. היו מענים אותם בעינויים קשים כדי שישתמדו. חלק גדול מהם עמדו בנסיון, חלקם מתו, מתוך עינויים קשים וחלקם עברו את כל הצרות והסבל, קדשו שם שמים ונשארו נאמנים למקור מחצבתם. לכשנזדקנו ושוחררו מהשרות הצבאי הקימו להם ה"קנטוניסטים" "החטופים" קהילות עצמאיות בכמה מערי רוסיה. מחוץ ל"תחום המושב" שקבלו זכות ישיבה בהם בהיותם חיילים משוחררים מצבא הצאר. הם אמנם היו בורים בעניני תורה, כי מנעו מאתם כל לימוד. אולם כולם היו מייקרים אותם במאד כי קדשו שם שמים ברבים.

קרה פעם אחת ומשלחת רבנים מגדולי ישראל הגיעה לפטרבורג, בירת רוסיא, להתייצב לפני המלך ניקולאי למען ביטול גזירה אחת שגזר על עם ישראל. היה זה בתקופת "הימים הנוראים" ובימים ההם טרם היו בתי-כנסיות בפטרבורג שהיתה מחוץ לתחום המושב. אולם בעיר המלוכה היה מספר גדול של חיילים יהודיים, "חיילי ניקולאי", היה להם מנין משלהם, והרבנים באו שם להתפלל ביום הכיפורים.

כשהגיעו לתפילת ה"נעילה" בקשו הרבנים שאחד מהם יעבור לפני התיבה להתפלל את התפילה הקדושה שבכל תפילות יום הכיפורים, אולם החיילים מיאנו להיעתר לבקשה זו, וטענתם היתה זו : "רבותי, אמרו החיילים, אין ספק כי אותו אדם שאתם רוצים שיעבור לפני התיבה ראוי יותר להתפלל תפלת ה"נעילה", אך בינינו יש אחר, אשר קידש שם שמים ועבר נסיונות ויסורים רבים כל-כך שגדולים וצדיקים מי יודע אם היו יכולים לעמוד בנסיונות כאלו ולו יש "חזקה" להתפלל "נעילה". ראו, והווכחו !". בסיימם את דבריהם פרמו את חולצתו של חייל זה ולנגד עיני הרבנים נתגלה חזה מלא פצעים וחבלות מהמכות האכזריות שספג, כמעט ולא נותר אף מקום קטן אחד שלא היה מוכה ופצוע מהיסורים האיומים שעברו עליו. הרבנים עמדו מוכי תדהמה מאדם זה ואמרו בפה אחד : "בודאי. אין אף אחד מבינינו שיהא ראוי להתפלל תפילת נעילה לפני ד' יותר טוב ממנו. יעבור הוא לפני התיבה ויצליח להעתיר מפני ד' לבטל את הגזירה האיומה שחופפת על עמנו המעונה!"

טרם התחיל חייל זה את אמירת ה"קדיש" שלפני תפילת פעילה עם הניגון העתיק המיוחד ל"קדיש" זה פתח ואמר : "רבונו של עולם , עמך ישראל, עומדים בשעה זו ומבקשים מלפניך נחת מבנים, בריאות, אריכות ימים ופרנסה. האם אנו "חיילי ניקולאי" נבקש נחת מבנים? – הרי בנים אין לנו, הרי כולנו רווקים! הנבקש אריכות ימים? – הרי חיינו אינם חיים! הנבקש פרנסה? – את כדי מחייתנו אנו מקבלים בקסרקטון ! אם כן מה נבקש לעצמנו ? לעצמנו אנו אין לנו מה לבקש, ואנו מבקשים איפוא, רק בשביל, יתגדל ויתקדש שמיה רבא!

עורך

השאירו תגובה