מפעם לפעם עוסקת דעת-הקהל בישראל בשאלה המוכרת – הנהגתם של נישואין אזרחיים בישראל. כדרך הוויכוח הנהוגה אצלנו צצות שוב ססמאות דמגוגיות על 'חופש-הפרט' וכיוצא באלה, כאשר עצם הבעייה אינו עולה כמעט על הפרק.
השאלה אינה כלל וכלל אם יש לחברה זכות לכפות את דעתה על אלה שאינם סוברים כמותה. יש לה זכות מלאה ואף חובה לעשות זאת. עובדה שהחברה אוסרת על אדם לעבור ניתוח במוסד שאינו מורשה לעסוק בכך, למרות שהאיש רוצה מאוד-מאוד להינתח דוקא שם ואין הוא סומך על שום מוסד אחר. זכותה וחובתה של החברה למנוע את היחיד מלסכן את חייו וחיי ילדיו. לא שמענו שמישהו יזעק שיש בזה משהו הנוגד את 'חופש-הפרט'.
כך גם בנידון-דידן, אם החברה סבורה שנישואין-אזרחיים בישראל ימיטו שואה על העם כולו, יביאו לפילוג שאינו ניתן לאיחוי ויגרמו אסון לילדיהם של הנישאים בנישואין כאלה – זכותה וחובתה לכפות על היחיד שלא לעשות זאת.
השאלה היא, אם אמנם החברה בכללותה סבורה כך, וכמדומה, שרוב-רובו של הציבור בישראל מבין את משמעות הדבר ואת האסון העלול להתרחש אם הנישואין והגירושין לא יתקיימו לפי ההלכה. סקרים שונים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו, כי אכן רוב הציבור מבין את הכורח בנישואין וגירושין על-פי ההלכה דוקא.
תמיד היה ויהיה קומץ שיתנגד לכך וימשיך להתסיס את האווירה בנושא זה, אך כל עוד אין לדיעה זו אחיזה בציבור הרחב, לא יהיה בכך מאומה מעבר לוויכוחי-סרק. מעניין שגם הדוגלים בהנהגת נישואין-אזרחיים מודים, שאפילו אם תתקבל הצעתם ימשיך רוב הציבור להתחתן ולהתגרש רק לפי ההלכה…
יש כמה נושאים בסיסיים המוסכמים גם על רוב אלה המגדירים את עצמם כלא-דתיים. נושא הנישואין והגירושין ו'מיהו-יהודי' הם הבולטים שבהם. ולא בלא-סיבה: אלה נושאים שעוסקים בריקמה הבסיסית ביותר של העם היהודי. אפשר להיות חלוקים בדברים רבים, ועדיין יישאר בסיס-משותף רחב למדי. אבל אם בסיס זה מתערער – כי אז עומד עצם הקיום היהודי בסכנה.
אם יתפתח בעם-ישראל חלק גדול שרוב העם לא יוכל לבוא עמו בקשרי נישואין (כתוצאה מהנהגת נישואין אזרחיים) – יהיה זה פילוג שלא יהיה ניתן לאיחוי. אם ייכנסו לתוכנו עוד ועוד גויים במסווה של 'גיורים' פיקטיביים וחסרי-ערך, כי אז כשנלך ברחוב לא נדע אם אמנם מי שעובר לידינו והרואה עצמו כיהודי הוא אכן יהודי. יתחילו להתפתח 'ספרי- יוחסין' ומי שייחוסו לא יהיה ברור, ייתקל בבעיות עצומות בבואו להינשא.
מדברים הרבה על אנשים הסובלים מדיני הנישואין והגירושין על-פי ההלכה. נכון שסבל כזה קיים. אין להתעלם ממנו ויש למצוא דרכים כיצד להמעיטו ולגבור עליו. אבל מדובר במיעוט קטן ביותר, ככלות-הכול. הסבל שייגרם לרבבות רבות אם חלילה יונהגו נישואין אזרחיים יהיה גדול לאין-ערוך מזה שקיים כיום. אל מי יפנו אותם רבבות שלא יוכלו להינשא עם בחירי-ליבם (בגלל שהצד השני ירצה להינשא רק לפי ההלכה, ואילו הם פסולי- חיתון בגלל שנולדו, למשל, מאשה שנישאה בשנית אחרי שהתגרשה בגירושין אזרחיים)?!
ואולי הגיע הזמן להרהר גם בקדושת חיי הנישואין ובמשמעותה של הקמת משפחה יהודית אמיתית!
מקור: "שיחת השבוע" בעריכת הרב מנחם ברוד.