המבנה המרכזי והחשוב ביותר בבית המקדש היה ממוקם בעזרה – ההיכל. אורכו 40 אמות, בעוד שרוחבו 20.
בין ההיכל, שהוגדר כ'קודש', ובין הדביר, שהיה 'קודש קודשים', הייתה מחיצה – במשכן הייתה זו הפרוכת, בבית ראשון נבנה במקום קיר, הנקרא אמה טרקסין, ובבית שני, כאשר גובה ההיכל היה גבוה מכדי לאפשר בניית קיר בעובי אמה, חזרה הפרוכת למקומה.
בין ההיכל לאולם, היו זוג דלתות מוזהבות, שנפתחו כלפי פנים.
בהיכל רוב כלי הקודש העיקריים:
בדרומו הייתה המנורה – כלי המאור של המקדש אשר הייתה מודלקת בכל יום, בשעת בין הערביים.
בצפונו היה השולחן – עליו היה מונח לחם הפנים, שהתחלף בכל שבת.
ובאמצעו, אך משוך קמעה לכיוון דרום, היה מזבח הזהב – עליו היו מקטרים את הקטורת, ומזים עליו מהחטאות הפנימיות.