השולחן בבי
ת המקדש עליו מונחים לחם הפנים ומידי שבת הוחלף, והכוהנים אכלו מלחם הפנים.
אורך השולחן היה 2 אמות, רחבו היה אמה אחת, וגובהו היה אמה וחצי.
לחם הפנים סודר בכל יום שבת לפני השם על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש. הימצאותו של הלחם – תמיד ללא הפסקה.
יחד עם לחם הפנים הייתה גם הלבונה שנאמר:"וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה". כאשר היו מחליפים את מערכות לחם הפנים על השלחן בהיכל – היו מקטירים בין מערכות השלחן שתי כוסות קטנות שבכל אחת קומץ לבונה, כדי שלא יישאר השלחן שומם ללא לחם.