אחד הכוהנים היה עולה למקום גבוה לבדוק אם כבר האיר היום. הכוהנים שנשארו למטה היו שואלים אותו: "האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון?".
כאשר הגיעה העת, היה הכוהן משיב: "הן". זה היה האות להתחלת העבודה בבית – המקדש.
עתה היו הכוהנים פונים להקרבת קרבן התמיד של שחר. מלשכת הכלים היו לוקחים תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב, ששימשו להקרבת הקרבן.
מלשכת הטלאים הביאו את הכבש הנבחר, והוא היה עולה קרבן לה'.
בינתיים היו הכוהנים פונים ללשכת הגזית, לתפילת שחרית קצרה.
הגיעה עת העלאת הקטורת. אחד הכוהנים היה מדשן את מזבח הזהב, שעמד בתוך היכל המקדש, כוהן שני הביא גחלים בוערות מהמזבח החיצוני והניחן על מזבח הקטורת, וכוהן שלישי קיבל את הזכות לפזר את הקטורת על הגחלים. על תפקיד זה נערכה בכל יום הגרלה בין הכוהנים שעדיין לא עשו זאת מימיהם.
בתוך ההיכל היה כוהן מכין את הנרות במנורת שבעת הקנים.
אחרי הקרבת איברי קרבן התמיד על המזבח היו הכוהנים מברכים את 'ברכת כוהנים' על מדרגות המקדש, ומזכירים בה את השם המפורש.
בשעת ניסוך היין של קרבן התמיד היו הלוויים פותחים בשירת 'שיר של יום', בליווי כלי-נגינה מיוחדים. בין פרק לפרק היה העם משתחווה.
בזה הייתה מסתיימת עבודת הבוקר הקבועה, ולאחר מכן היו בני-ישראל יכולים להביא את הקרבנות הפרטיים שכל אחד ואחד רצה להביא.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות