מאז ומעולם הטרידה את האנושות השאלה מי אנחנו וכיצד נוצרנו. פרשת בראשית מציגה את סיפור הבריאה. הפרשה מתארת כיצד העולם כולו נברא על-ידי הקב"ה ותשומת-לב מיוחדת ניתנת לסיפור היווצרותו של האדם..
עצם השמחה והביטחון בה' יש בהם להשפיע על המציאות, שהדברים הרעים אכן ייעלמו ויתגלה הטוב. נשמח בשמחת התורה, וה' יעזור שתהיה בליבנו שמחה כל השנה
כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה
הדאגה לזולת, הרצון לעזור גם לאדם בלתי-מוכר, המעורבות והאכפתיות – הם ממאפייניו המובהקים של האופי היהודי. מהו הגבול למעורבות בחיי הזולת?
עמוק שם בלב, בכל שנה מחדש, חולפת בראשו של.. בית הכנסת., מחשבה האומרת "הנה, אולי השנה הזו באמת קרה משהו, אולי השנה חל איזה שינוי וכעת כולם כבר מכירים בנחיצות שבי, אולי השנה הקהל הרב הגודש את ספסלי ימשיך ויפקוד אותם לא רק למשך רגעי הקסם של החגים, אלא גם בימי השגרה של חודשי השנה כולה".- בלוג
הם צפו בחליבה והמלמד שם לב לכך שלפני חליבת כל פרה חולב אבי כל פרה חליבה ידנית אחת. התעניין הלה לדעת מה פשר הדבר..
כדי שנצליח במעשינו במשך כל השנה, לא די להצטייד ביראת-שמים ובהחלטות טובות אותן קיבלנו בראש השנה וביום הכיפורים.. חיילים יוצאים לקרב ובפיהם שיר-ניצחון, מלאי שמחה והתרוממות-רוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה, אהבת-ישראל ואהבת ה' שנשאב בימי חג הסוכות ושמחת תורה
כאשר תופס היהודי ב'עץ-חיים' של ספר-התורה וצועק 'שישו ושמחו בשמחת-תורה'. כל העולמות העלונים מקנאים בו
היה לו "מבול" של דברים לעשות… למדוד, להקציע, לדפוק מסמרים, לזפת, להכניס בעלי-חיים לתיבה לדאוג להאכילם… אז מה לו להתערב בחיי-הזולת? הוא טיפוס ש"ממלא ת'פקודה כשורה". אחריו – המבול!!
במהלך חיי הנישואין אנו ניצבים שוב ושוב בפני דילמות המבטאות את השונות שלנו. איך מוותרים בלי להיות ממורמרים? ויתור אמיתי ניתן ללמוד מרחל אמנו. רחל, בערב חתונתה, ויתרה לאחותה לאה על מנת שלא תתבייש. היא מסרה לה את הסימנים שקבעו היא ויעקב אבינו, ובכך אפשרה לה להיכנס עמו לחופה (ולקחת לה את החתן…), מבלי לביישה. אך גדולה נוספת של רחל, הינה העובדה כי מעולם לא הזכירה זאת ללאה אחותה.