כלי המקדש

שם כללי לכלים בגדלים שונים, בהם השתמשו במהלך הקרבת הקרבנות במשכן ובבית המקדש. הכלים היו עשויים זהב, כסף, או נחושת

הפרוכת הייתה מסך שהפריד את בית המקדש לשני חלקים – אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

הארון והכרובים הם מקום השראת השכינה במקדש. בארון מונחים לוחות הברית* שניתנו למשה בהר סיני. מקומו על אבן השתיה בקודש הקדשים.

שלוש רגלים למנורה, ומעליהם הירך. גוף המנורה הוא קנה מרכזי היוצא מירך המנורה, וממנו מתפצלים שלושה זוגות של קנים

השולחן בבית המקדש עליו מונחים לחם הפנים שסודר בכל יום שבת לפני השם. והכוהנים אכלו ממנו. הימצאותו של הלחם – תמיד ללא הפסקה

נקרא גם "מזבח החיצון" כיוון שהוא עומד מחוץ להיכל בבית המקדש. על גביו שורפים את הקורבנות ומקריבים אותם לפני השם

נקרא גם מזבח הפנימי, מפני שהיה בתוך ההיכל בין הצפון לדרום, וגם מזבח הקטורת משום שנועד להעלאת הקטורת בלבד, ודווקא לפי ההוראות שבספר שמות

בימי בית-שני* נעשה כיור אחד בלבד לקידוש ידים ורגלים, ותחילה היו לו שני ברזים ובן קטין כהן גדול עשה לו שנים עשר ברזים