על הפרק

צריך  לדעת להשתמש נכון בכישרונות ! כאשר הקב"ה חנן אדם בחוש או בכישרון ייחודי, וכל אחד ניחן בכישרון המיוחד לו, ברור כי עליו להשתמש בו לקידומו האישי, אך אין די בכך. צריך להשתדל להשתמש בו באופן כזה שהוא יקדם את המטרה המרכזית של הבריאה כולה, יתרום גם לסביבה הקרובה וליקום כולו..

בנוסף לרובד החיצוני והפשוט, יש בכל סיפור שבתורה גם רובד פנימי ועמוק יותר. וכך גם בפרשתנו. יש גם משמעות רוחנית, והיא נצחית ואקטואלית גם לזמננו, לזה שבימי הרעב העניק יוסף לאחיו ומשפחותיהם מזון בשפע..

כשיעקב אבינו ומשפחתו מגיעים לעיר שכם נאמר "וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר". מבארים חז"ל, שיעקב הגיע סמוך לשכם ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת וסימן את מקום חנייתו, כדי לשער את השטח שיהיה מותר לו ולמשפחתו ללכת במהלך השבת, כדי לא לצאת מ'תחום שבת'. מהו השכר שקיבל יעקב על שמירת השבת ?

הנטייה של יעקב לבית מדרש, ברורה ומובנת. הוא היה צדיק גמור מלידה. אולם הנטייה והמשיכה של עשיו לבתי עבודת אלילים אינה הגיונית! שהרי בשלב זה הוא עדיין היה עובר בקרבה של אמו רבקה הצדיקה! ומדובר גם בבנו של יצחק אבינו.. איך יתכן שנמשך לדבר שלילי ופסול כזה עוד בהיותו בבטן אמו?

המלחמה התנהלת בעזה איננה רק בין צה"ל לחמאס, היא גם לא מתנהלת רק ברצועת עזה. המלחמה מתנהלת במקביל גם בעולמות העליונים בין עם ישראל ובין השר של הישמעאלים שם למעלה..

איך אפשר להבדיל בין עיקר לטפל? איך מתנתקים ממרוץ החיים ומוצאים זמן מתאים לרוחניות, למשפחה ולילדים? שיעורו השבועי של המרצה החב"די הרב יחיאל קוצר, לפרשיות אחרי מות וקדושים

יהודי אינו יכול להסתפק בלהיות 'אדם טוב'; עליו להיות גם 'יהודי טוב'. יהודי נדרש למלא את ייעודו כחלק מ"ממלכת כוהנים". גם חיי היום-יום שלו צריכים להיות רוויים קדושה והתעלות רוחנית. זה ייעודנו וזו הזכות הגדולה שניתנה לנו