כל דבר שמתרחש, לא רק עם בני אדם, אלא אף עם עצמים דוממים, בא כתוצאה ישירה מרצון ה’; גם כל מאורע המתרחש בעולם, בא בגלל שה’ הביא להתרחשותו: אדם המכיר בעובדה שכל מה שקורה עמו, נשלט על ידי ה’, בוודאי יהיה שמח.
לאחר מתן תורה בהר סיני, השבוע בפרשת משפטים אותה נקרא השבת, הפרשה מתחילה עם מצוות מעשיות: עונשו של הגנב וזכויותיו של העבד, עזרה לזולת, להלוות כסף לעני וכשהחמור של השונא שלך רובץ תחת משאו – אל תתעלם.. איפה הרוחניות וההרגשה של מתן תורה? אז זהו שהמבחן האמתי לאמונה בה' מתבטא גם במעשים הפשוטים ביום יום..
היהדות אינה מקבלת הפרדת תחומים, שכביכול בענייני דת ואמונה פונים אל התורה, ואילו בענייני העולם החוקים שונים. גם ענייני כספים יהודי מברר על-פי התורה
ביכולתך לכוון את נתינותיך כך שגם אתה וגם המקבלים תחושו תחושת שותפות ואחווה מלאים
כאשר אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו לערוך את מגבית "מחצית-השקל" ועל-ידי זה לכפר ("כופר-נפש") על חטא העגל, לא יכל משה רבינו להבין כיצד יכול מטבע של חצי שקל" לכפר על חטא חמור כל כך כחטא העגל?
מסירות הנפש של משה – טמונה בכל יהודי – והדבר מתגלה בעיקר בעתות צרה. בעצם מהותו אוהב כל יהודי את רעהו, שמח בשמחתו וכואב את כאבו, אלא שחיי היום-יום האפורים מכסים לעתים על קשר זה שאותו אנו צריכים לגלות מחדש.
"לא תבשל גדי בחלב אמו". הוא איסור בשר בחלב עליו נקרא בפרשת השבוע – פרשת משפטים • קצר ולעניין
ביד רוטטת, כשמחשבותיו מתרוצצות בבהילות ומגיעות עד לגרוע ביותר, החל כותב את מכתבו. "כבר אינני יודע מה לחשוב" – היו המלים בהן סיים את מכתבו
השמחה בעבודת-ה' מעידה, ראשית-כל, שהאדם עושה את הדברים באהבה וברצון, ולא בכפייה ובחוסר-ברירה. בנוסף לכך, השמחה גם מקילה ביותר את הקשיים שכרוכים לפעמים בקיום התורה והמצוות ■ חודש אדר מרבים בו בשמחה
אי-אפשר להיות שלם בתורה ובמצוות בלי להיות שלם גם בהתנהגות האנושית. זה כלי-מבחן שצריך לעמוד לנגד עיניו של כל פרט ושל חברה.