חסר לך בוֹרג?
אלו מכריזים: אין גבול לנדיבות לבו, "אין עליו". ואלו לוחשים: עזבו אותו, זהו הפראייר השכונתי ♦ מה דעתכם?
אלו מכריזים: אין גבול לנדיבות לבו, "אין עליו". ואלו לוחשים: עזבו אותו, זהו הפראייר השכונתי ♦ מה דעתכם?
כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..
לא צריך להגיע לרופא רק כשחולים.. הדרך הנכונה והאמיצה של התמודדות (ולכולנו יש שק של התמודדויות) היא לטפל בבעיות בראשיתן, כשעוד קל…
פסח הוא חג עם הרבה מילים. "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח!". ישנו עניין גדול וחשוב לספר, לשתף ולדון ביציאת מצרים. והרבה. מדוע בעצם חשוב לדבר ולספר על כך הרבה?
הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?
החיים מורכבים מאוסף של דברים קטנים שמתחברים יחד. מיום ועוד יום. מפגישה ועוד אחת. מפרויקט לפרויקט. ומאדם ועוד אחד. זה הזמן שלכם להכניס דברים קטנים וטובים לחיים.. בימים אלו, ימי חודש אדר, ימים של "מרבים בשמחה" יש לנו הזדמנות לשנות גישה ולהשקיע באושר שלנו.
המיזוג הנכון בו האדם בוחן כל דבר בשכלו מתוך רגישות מתאימה, לא נותן לגלי מוחו לשעבד את גלגל הרגש
יש בנו כל כך הרבה יכולות וכישורים שקיבלנו שאנחנו מכירים בהם, אבל בכל זאת ההרגשה בלב היא חמצמצה, מה שמוביל אנשים רבים לכשלונות בחייהם. למה זה קורה ואיך מתגברים על כך?
כולנו זקוקים לתחושה שמאמינים בנו, שרואים את הטוב שבנו, מעבר לכל נפילה או משבר. אך נדמה כי אלו הזקוקים יותר מכל לתחושת האמון שלנו כלפיהם – ילדנו.
מראה מושך, אישיות מעניינת, אינטליגנציה וכשרון – לכל אלה יש משקל מסוים והם עשויים להוות גורם משיכה בין שני אנשים – אולם הטוּב הוא זה שמעורר את האהבה