מעשה שהיה

הנער שגילה את גונבי המים בירושלים הנצורה

"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".

אמנם שתי המשפחות שבאו בברית הנישואין היו מהמשפחות המכובדות והידועות בעיר, אך לא זו הייתה סיבת ההתרגשות. הסיבה הייתה רמוזה בכינוי שנתנו התושבים לאירוע – "חתונה של אהבת-ישראל".

"לכו והביאו לי ששה דינרים" – אמר רשב"י לנשים – "ואני כבר אשתדל לסדר את הענין על הצד הטוב ביותר".

אם תפתחו את ספר הטלפונים, תמצאו שמות משפחה שונים ומשונים. ישנה משפחה ששמה הוא "בריל", בעברית: משקפיים. נשמע די משונה. אך הסיפור מאחורי שם משפחה זה מדהים ביותר.

סמוך לשחרור הכותל המערבי, כאשר הגישה לאתר המקודש עדיין הייתה בחזקת סכנה, לא עצר הרב פרדס ברוחו והחליט להגיע לשם ויהי-מה. הוא בא למקום בשני כובעים: האחד, כרבה הראשי של ירושלים; והאחר כאליהו, הילד שהתרוצץ בסמטאות העיר העתיקה, והיה בן-בית אצל הכותל, והאיש שהתגעגע כל השנים אל האבנים האהובות, ששכינה לא זזה מהן, ואשר היו נתונות בשבי..

מה יהיה אם ישאל אותו יוסי המ"מ כיצד נהג בזמן המארבים בתעלה? האם יודה על האמת ובעצם יגלה כי כל אותה תקופה בעצם מעל באמון?…

והנה בחלומי אני רואה איש הדור פנים המחזיק בידו צרור ניירות והוא אומר לי בפנים מאירות: "בניירות הללו תוכל לצאת את רוסיה ותגיע לארץ ישראל", וימסור את הניירות בידי, וילך • סיפור מרגש מימי רוסיה הסובייטית

האומנם נגזר עליי שלא אוכל עוד לעיין בספר, להתעמק בסוגיה, ולקיים מצוות תלמוד-תורה השקולה כנגד כל המצוות?!

'שלושה שאלות לי אליך" פתח הסולטן, "אתה יועץ חכם ובודאי תוכל לענות עליהן" • זהו סיפור על סוטלן טיפש, וזיר מרושע ורב יהודי חכם שבתושייתו כי רבה השכיל להציל את קהילתו מצרה צרורה • סיפור לשבת